בשבוע שעבר צפיתי במרצה על במה, שהשתמש (כמו מרצים רבים ב-TED למשל), בדבר שמכונה "מוניטור ביטחון עצמי". מה זה? אתם מכירים את זה, אולי לא ידעתם איך קוראים לדבר הזה... זה מסך שנמצא פעמים רבות במרכז הבמה, כשהוא מופנה אל המרצה בלבד. הקהל אינו רואה את המסך, ולכן מרצים משתמשים בו כדי לראות את מה שהקהל רואה על גבי מסכי הענק שבאולם, בלי צורך להביט אחורה או לצדדים, ולאבד קשר עין עם הקהל. אפשר כמובן להשתמש בתוכנת הפאוארפוינט באופן שעל המסך הזה תמיד יופיע המסך הבא שלך, כך שזה מסייע לך לזכור בקלות רבה את המעברים בין מסך למסך, ובין מסר למסר, כי תמיד יודעים מה המסך הבא. כמה פשוט, נכון? אבל.... כמו הרבה דברים בחיים, צריך לדעת להשתמש גם במשאב הזה בחוכמה. בשבוע שעבר, ראיתי מרצה מוכשר ביותר, שהשימוש במסך כזה ממש הרס את החיבור שלו לקהל. הוא הביט ללא הפסקה אל המסך שניצב בקידמת הבמה, הוריד מבט במקום לתקשר עם עיני הצופים בו, ומרוב שימוש ב"מסך ביטחון" הוא שידר חוסר ביטחון מוחלט. והפרדוקס - למרות שהוא בעל ידע אדיר, ושולט בחומר שהעביר, עצם קיומו של המסך יצר תלות מלאכותית, ופגע באפקטיביות שלו פשוט חבל. אז אם תהיה לכם בעתיד הזדמנות להרצות תוך שימוש במסך כזה, וודאו שאתם שולטים היטב בתוכן ההרצאה, גם ללא שימוש במסך. ואז, העזרו בו רק ברגעים ספורים, ולא נון סטופ. פחות זה יותר, רלבנטי גם במקרה הזה. ו... זיכרו לשלוט ברמה כזו גבוהה, שאם במקרה יש תקלה במסך, ואין לכם את העזרה "מול העיניים", אתם עדיין מופיעים בעוצמה. זו ההופעה שלכם! בהצלחה, גיל